Gênesis 37
SP: Samaritan Pentateuch (SM_SP) vs VC
1 וישב יעקב בארץ מגרי אביו בארץ כנען
1 Jacó habitou na região onde seu pai havia morado, na terra de Canaã.
2 אלה תולדת יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם
2 Eis a história da descendência de Jacó: José, ainda jovem, com a idade de dezessete anos, apascentava o rebanho com seus irmãos, os filhos de Bala e os filhos de Zelfa, mulheres de seu pai; e ele contou ao seu pai as más conversas dos irmãos.
3 וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ויעש לו כיתנת פסים
3 Israel amava José mais do que todos os outros filhos, porque ele era o filho de sua velhice; e mandara-lhe fazer uma túnica de várias cores.
4 ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל בניו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלום
4 Seus irmãos, vendo que seu pai o preferia a eles, conceberam ódio contra ele e não podiam mais tratá-lo com bons modos.
5 ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו
5 Ora, José teve um sonho, e o contou aos seus irmãos, que o detestaram ainda mais:
6 ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי
6 "Ouvi, disse-lhes ele, o sonho que tive:
7 והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבנה אלמתיכם ותשתחוינה לאלמתי
7 estávamos ligando feixes no campo, e eis que o meu feixe se levantou e se pôs de pé, enquanto os vossos o cercavam e se prostravam diante dele."
8 ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משל תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמיו ועל דבריו
8 Seus irmãos disseram-lhe: "Quererias, porventura, reinar sobre nós e tornar-te nosso senhor?" E odiaram-no ainda mais por causa de seus sonhos e de suas palavras.
9 ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי
9 José teve ainda outro sonho, que contou aos seus irmãos. "Tive, disse ele, ainda um sonho: o sol, a lua e onze estrelas prostravam-se diante de mim."
10 ויספר לאביו . ולאחיו . ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה
10 Ele contou isso ao seu pai e aos seus irmãos, mas foi repreendido por seu pai: "Que significa, disse-lhe ele, este sonho que tiveste? Viremos, porventura, eu, tua mãe e teus irmãos, a nos prostrar por terra diante de ti?"
11 ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר
11 Seus irmãos ficaram, pois, com inveja dele, mas seu pai guardou a lembrança desse acontecimento.
12 וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם
12 Os irmãos de José foram apascentar os rebanhos de seu pai em Siquém.
13 ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לך ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני
13 Israel disse a José: "Teus irmãos guardam os rebanhos em Siquém. Vem: vou mandar-te a eles." "Eis-me aqui", respondeu José.
14 ויאמר לו לך נא וראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה
14 "Vai, pois, ver se tudo corre bem a teus irmãos e ao rebanho, e traze-me notícias deles." Enviou-o do vale de Hebron, e José foi a Siquém.
15 וימצאהו האיש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש
15 Um homem encontrou-o errando pelo campo: "Que buscas?" perguntou ele.
16 ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים
16 "Busco meus irmãos, respondeu ele. Dize-me onde apascentam os rebanhos."
17 ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתם אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחרי אחיו וימצאם בדתין
17 E o homem respondeu: "Partiram daqui e ouvi-os dizer: Vamos a Dotain." Partiu então José em busca dos seus irmãos e encontrou-os em Dotain.
18 ויראו אתו מרחק בטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו
18 Eles o viram de longe. Antes que José se aproximasse, combinaram entre si como o haveriam de matar;
19 ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלז בא
19 e disseram: "Eis o sonhador que chega.
20 ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתו ונראה מה יהיה חלמתיו
20 Vamos, matemo-lo e atiremo-lo numa cisterna; diremos depois que uma fera o devorou; e então veremos de que lhe aproveitaram os seus sonhos."
21 וישמע ראובן ויצלו מידם ויאמר לא נכנו נפש
21 Ouvindo-o, porém, Rubem, quis livra-lo de suas mãos: "Não lhe tiremos a vida, disse ele.
22 ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו
22 Não derrameis sangue. Jogai-o naquela cisterna, no deserto, mas não levanteis vossa mão contra ele." Pois Rubem pensava livrá-lo de suas mãos para o reconduzir ao pai.
23 ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשטו את יוסף את כיתנתו את כיתנת הפסים אשר עליו
23 Quando José se aproximou de seus irmãos, eles o despojaram de sua túnica, daquela bela túnica de várias cores que trazia,
24 ויקחו וישלכו אתו הבור והבור רק אין בו מים
24 e jogaram-no numa cisterna velha, que não tinha água.
25 וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולוט הלכים להוריד מצרימה
25 E, sentando-se para comer, eis que, levantando os olhos, viram surgir no horizonte uma caravana de ismaelitas vinda de Galaad. Seus camelos estavam carregados de resina, de bálsamo e de ládano, que transportavam para o Egito.
26 ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו
26 Então Judá disse aos seus irmãos: "Que nos aproveita matar nosso irmão e ocultar o seu sangue?
27 לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהיה בו כי אחינו ובשרנו הוא וישמעו אחיו
27 Vinde e vendamo-lo aos ismaelitas. Não levantemos nossas mãos contra ele, pois, afinal, é nosso irmão, nossa carne." Seus irmãos concordaram.
28 ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה
28 E, quando passaram os negociantes madianitas, tiraram José da cisterna e venderam-no por vinte moedas de prata aos ismaelitas, que o levaram para o Egito.
29 וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו
29 Rubem voltou à cisterna, e eis que José já não estava ali.
30 וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא
30 Rasgou então suas vestes e voltou para junto dos seus irmãos: "O menino desapareceu, disse ele. E eu, para onde irei?"
31 ויקחו את כיתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכיתנת בדם
31 Tomaram então a túnica de José, mataram um cabrito e a mergulharam no seu sangue.
32 וישלחו את כיתנת הפסים ויביאוה אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכיתנת בנך היא אם לא
32 E mandaram-na levar ao seu pai com esta mensagem: "Eis o que encontramos: vê se não é, porventura, a túnica do teu filho."
33 ויכרה ויאמר כיתנת בני היא חיה רעה אכלתו טרף טרף יוסף
33 Jacó reconheceu-a e exclamou: "É a túnica de meu filho! Uma fera o devorou! José foi estraçalhado!"
34 ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים
34 E, rasgando as vestes, cobriu-se de um saco, e chorou o seu filho por muito tempo.
35 ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד על בני אבל שאלה ויבך אתו אביו
35 Todos os seus filhos e filhas vieram consolá-lo, mas ele não aceitou nenhuma condolência: "É chorando, disse ele, que descerei para junto de meu filho na habitação dos mortos." Foi assim que o seu pai o chorou.
36 והמדינים מכרו את יוסף מצרימה לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים
36 Os madianitas venderam-no a Putifar, no Egito, eunuco do faraó e chefe da guarda.
Atalhos do teclado
- Capítulo anterior←
- Próximo capítulo→
- Versículo anteriork
- Próximo versículoj
- Limpar seleçãoEsc
- Esta ajuda?
Estude este capítulo no WhatsApp
Peça à IA da Bíblia Fala para explicar Gênesis 37, comparar traduções ou montar um estudo — tudo direto pelo WhatsApp.