Gênesis 37
SP: Samaritan Pentateuch (SM_SP) vs ARA
1 וישב יעקב בארץ מגרי אביו בארץ כנען
1 Habitou Jacó na terra das peregrinações de seu pai, na terra de Canaã.
2 אלה תולדת יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם
2 Esta é a história de Jacó. Tendo José dezessete anos, apascentava os rebanhos com seus irmãos; sendo ainda jovem, acompanhava os filhos de Bila e os filhos de Zilpa, mulheres de seu pai; e trazia más notícias deles a seu pai.
3 וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ויעש לו כיתנת פסים
3 Ora, Israel amava mais a José que a todos os seus filhos, porque era filho da sua velhice; e fez-lhe uma túnica talar de mangas compridas.
4 ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל בניו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלום
4 Vendo, pois, seus irmãos que o pai o amava mais que a todos os outros filhos, odiaram-no e já não lhe podiam falar pacificamente.
5 ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו
5 Teve José um sonho e o relatou a seus irmãos; por isso, o odiaram ainda mais.
6 ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי
6 Pois lhes disse: Rogo-vos, ouvi este sonho que tive:
7 והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבנה אלמתיכם ותשתחוינה לאלמתי
7 Atávamos feixes no campo, e eis que o meu feixe se levantou e ficou em pé; e os vossos feixes o rodeavam e se inclinavam perante o meu.
8 ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משל תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמיו ועל דבריו
8 Então, lhe disseram seus irmãos: Reinarás, com efeito, sobre nós? E sobre nós dominarás realmente? E com isso tanto mais o odiavam, por causa dos seus sonhos e de suas palavras.
9 ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי
9 Teve ainda outro sonho e o referiu a seus irmãos, dizendo: Sonhei também que o sol, a lua e onze estrelas se inclinavam perante mim.
10 ויספר לאביו . ולאחיו . ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה
10 Contando-o a seu pai e a seus irmãos, repreendeu-o o pai e lhe disse: Que sonho é esse que tiveste? Acaso, viremos, eu e tua mãe e teus irmãos, a inclinar-nos perante ti em terra?
11 ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר
11 Seus irmãos lhe tinham ciúmes; o pai, no entanto, considerava o caso consigo mesmo.
12 וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם
12 E, como foram os irmãos apascentar o rebanho do pai, em Siquém,
13 ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לך ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני
13 perguntou Israel a José: Não apascentam teus irmãos o rebanho em Siquém? Vem, enviar-te-ei a eles. Respondeu-lhe José: Eis-me aqui.
14 ויאמר לו לך נא וראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה
14 Disse-lhe Israel: Vai, agora, e vê se vão bem teus irmãos e o rebanho; e traze-me notícias. Assim, o enviou do vale de Hebrom, e ele foi a Siquém.
15 וימצאהו האיש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש
15 E um homem encontrou a José, que andava errante pelo campo, e lhe perguntou: Que procuras?
16 ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים
16 Respondeu: Procuro meus irmãos; dize-me: Onde apascentam eles o rebanho?
17 ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתם אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחרי אחיו וימצאם בדתין
17 Disse-lhe o homem: Foram-se daqui, pois ouvi-os dizer: Vamos a Dotã. Então, seguiu José atrás dos irmãos e os achou em Dotã.
18 ויראו אתו מרחק בטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו
18 De longe o viram e, antes que chegasse, conspiraram contra ele para o matar.
19 ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלז בא
19 E dizia um ao outro: Vem lá o tal sonhador!
20 ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתו ונראה מה יהיה חלמתיו
20 Vinde, pois, agora, matemo-lo e lancemo-lo numa destas cisternas; e diremos: Um animal selvagem o comeu; e vejamos em que lhe darão os sonhos.
21 וישמע ראובן ויצלו מידם ויאמר לא נכנו נפש
21 Mas Rúben, ouvindo isso, livrou-o das mãos deles e disse: Não lhe tiremos a vida.
22 ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו
22 Também lhes disse Rúben: Não derrameis sangue; lançai-o nesta cisterna que está no deserto, e não ponhais mão sobre ele; isto disse para o livrar deles, a fim de o restituir ao pai.
23 ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשטו את יוסף את כיתנתו את כיתנת הפסים אשר עליו
23 Mas, logo que chegou José a seus irmãos, despiram-no da túnica, a túnica talar de mangas compridas que trazia.
24 ויקחו וישלכו אתו הבור והבור רק אין בו מים
24 E, tomando-o, o lançaram na cisterna, vazia, sem água.
25 וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולוט הלכים להוריד מצרימה
25 Ora, sentando-se para comer pão, olharam e viram que uma caravana de ismaelitas vinha de Gileade; seus camelos traziam arômatas, bálsamo e mirra, que levavam para o Egito.
26 ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו
26 Então, disse Judá a seus irmãos: De que nos aproveita matar o nosso irmão e esconder-lhe o sangue?
27 לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהיה בו כי אחינו ובשרנו הוא וישמעו אחיו
27 Vinde, vendamo-lo aos ismaelitas; não ponhamos sobre ele a mão, pois é nosso irmão e nossa carne. Seus irmãos concordaram.
28 ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה
28 E, passando os mercadores midianitas, os irmãos de José o alçaram, e o tiraram da cisterna, e o venderam por vinte siclos de prata aos ismaelitas; estes levaram José ao Egito.
29 וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו
29 Tendo Rúben voltado à cisterna, eis que José não estava nela; então, rasgou as suas vestes.
30 וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא
30 E, voltando a seus irmãos, disse: Não está lá o menino; e, eu, para onde irei?
31 ויקחו את כיתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכיתנת בדם
31 Então, tomaram a túnica de José, mataram um bode e a molharam no sangue.
32 וישלחו את כיתנת הפסים ויביאוה אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר נא הכיתנת בנך היא אם לא
32 E enviaram a túnica talar de mangas compridas, fizeram-na levar a seu pai e lhe disseram: Achamos isto; vê se é ou não a túnica de teu filho.
33 ויכרה ויאמר כיתנת בני היא חיה רעה אכלתו טרף טרף יוסף
33 Ele a reconheceu e disse: É a túnica de meu filho; um animal selvagem o terá comido, certamente José foi despedaçado.
34 ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים
34 Então, Jacó rasgou as suas vestes, e se cingiu de pano de saco, e lamentou o filho por muitos dias.
35 ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד על בני אבל שאלה ויבך אתו אביו
35 Levantaram-se todos os seus filhos e todas as suas filhas, para o consolarem; ele, porém, recusou ser consolado e disse: Chorando, descerei a meu filho até à sepultura. E de fato o chorou seu pai.
36 והמדינים מכרו את יוסף מצרימה לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים
36 Entrementes, os midianitas venderam José no Egito a Potifar, oficial de Faraó, comandante da guarda.
Atalhos do teclado
- Capítulo anterior←
- Próximo capítulo→
- Versículo anteriork
- Próximo versículoj
- Limpar seleçãoEsc
- Esta ajuda?
Estude este capítulo no WhatsApp
Peça à IA da Bíblia Fala para explicar Gênesis 37, comparar traduções ou montar um estudo — tudo direto pelo WhatsApp.